אתם וודאי מכירים את זה. תמיד כשנולד תינוק יש כמה שמות על הפרק, אומרים ששמו של אדם מעיד עליו. אני מכיר לא מעט תמירים נמוכים וכמה יפות מכוערות ובכל זאת, השם של האתר שלי "המקור" לא נבחר בכדי. "המקור" מתחבר לי למקורי ומשם לאמיתי שזהו גם שמי. אני קופירייטר שמתעסק בשלל הרבדים של העשייה הקריאטיבית ובכלל זה בעיקר בכל מה שקשור לכתיבה אולם לא רק. כפי שתוכלו להתרשם באתר, היכולות שלי ורסטיליות ולכן תמצאו שם גם תסריטים לטלויזיה וגם פרסומות לרדיו, שירים,סיפורים,פרינט וכו'. כרגע אני עוסק בכתיבה ועריכת תוכן מקדם באינטרנט. כתיבת תוכן מקדמת אתרים נחשבת לאחד התחומים המתפתחים ביותר בשנים האחרונות. היכולת שלי ושל הכותבים אותם אני עורך ללכת על החבל הדק שבין מימוש היצירתיות מחד והכתיבה מכוונת המטרה מאידך מאתגרים כל יום מחדש. כל מי מכם שנכנס, ראה ואני מקווה מאוד גם התרשם, מוזמן לפנות אלי בתור עורך התוכן של חברת האינטרנט "אסטרטג" העוסקת בקידום אתרים באינטרנט ואנחנו נקדם אתכם בצורה היעילה, הטובה והמהירה ביותר. הצעות ופרויקטים בכל נושא אחר יתקבלו כמובן בברכה.
סיפור אהבה פשוט
מיקה יצאה עם עומרי קרוב ל 7 שנים. הוא היה הראשון שלה. היא תמיד סיפרה לאמא שלה שעומרי הוא הגבר של חייה. עוד מהתיכון הם היו הזוג המלכותי של השכבה. היא שתמיד הייתה יפה וחכמה והוא שהיה זקוף גו וספורטאי מצטיין. לכולם היה ברור שעומרי ילך ליחידה מובחרת וכך היה. הוא התגייס לסיירת צנחנים. מיקה העבירה את שירותה בתפקיד מודיעיני חסוי.
Tags: בעט עמית בעט
כיתה ד' עמדה להסתיים לה. השנה הייתה 1990, בשנה זו, הקיבוץ עדיין היה קיבוץ, ברה"מ עדיין לא התפרקה והסקאדים ששלח סדאם לת"א עדיין לא הגיעו. באותם הימים, כל הקיבוץ היה כמרקחה, קבוצת הכדורגל שלנו (עד כיתה ו'), סיימה את ליגת הקיבוצים האזורית במקום הראשון וזכתה כפרס לארח למשחק "אלוף האלופים" את קיבוץ כיסופים שסיים במקום השני ואבוי היה מהתק"מ.
Always Look On The Bright Side
לפני כמה ימים קראתי כתבה שמישהי כתבה. בכתבה היא מדברת על ההישרדות היומית שלה עם משכורת של 4000 ₪. כמו רבים מחברי הקיבוצניקים גם אני התחלתי ללמוד יחסית בגיל מאוחר ולכן, לא אחת אני נתקל בחברים "עירוניים" שבגיל שלי יושבים כבר על משכורת היי-טק גבוהה בעוד אני רק לקראת סוף הלימודים ובתחילת דרכי המקצועית כקופירייטר.
מעשה במברשת שיניים
זה היה יום שבת, בן וקוקו בדיוק הגיעו לעיר "קאלי" שבקולומביה אחרי נסיעה של כ 8 שעות מעיר הבירה - "בוגוטה". אני הגעתי יום קודם לכן ובאתי לקבל את פניהם בכניסה לאכסניה שלנו. כבר הייתי בקאלי לפני כן וסיכמנו שאיך שהם מגיעים נתארגן מהר ונצא לבלות קצת. מול האכסניה שלנו ממש מעבר לכביש היה קיוסק עם כמה כיסאות מפלסטיק. התיישבנו שם והזמנו כמה בירות.
פסח כשר
יומיים לפני פסח סבתא שלי נפטרה. לקחתי אוטובוס מת"א ונסעתי למושב כדי להשתתף בלוויה. כאשר הגעתי לצומת של המושב ראיתי מודעת דבוקה לתחנת האוטובוס, זאת הייתה מודעת האבל של אחות של סבתא שלי שנפטרה בדיוק לפני כחודש. מתחתיה הדביקו את המודעה של סבתא שלי. במהלך ההלוויה אחד הרבנים (היו שלושה) נתן נאום ציוני בדבר חשיבותן של בנות ישראל הקדושות לבוא הגאולה ואיך אנחנו הגברים לא מעריכים אישה טובה.
הבונקר
לפני כ 6 שנים בעודי משוטט לי ברחבי ארגנטינה הגיעה הבשורה לאוזני. נפתח דאנסבר חדש בקיבוץ.
מאיר
מאיר הגיע אלינו לפני כחצי שנה, לא היה בו משהו מיוחד. קומתו הייתה צנועה מכנסיו היו די מרושלים ודיבורו היה איך לומר זאת מהוסס. אבל מה, הוא היה בחור טוב שעד מהרה כבש את לב כול הבריות ותמיד אבל תמיד היה מברך את החברים וגם את אלו שלא בברכת שלום ובוקר טוב. עד מהרה שובץ מאיר בענף המזון ובעוד כל חבריו עובדים בשדה ונוהגים על טרקטורים הוא עמד ליד פינת הקילוף עם סיר מלא בתפוחי אדמה.
חסן בדג'ייב
עברתי עם האופניים ליד חדר האוכל בקיבוץ, כאשר צעקה רמה עצרה אותי: "אמיתי, עצור רגע". זה היה עידו. "שמע, אם אתה רוצה, אנחנו נוסעים ביום שבת לבלומפילד למשחק פתיחת העונה נגד בית"ר". הייתי צריך לעכל את זה. השנה הייתה 1993 ,הייתי בכיתה ז' ונסיעה לבלומפילד, מגרשה של קבוצתי האהודה הפועל ת"א, הייתה חזקתם של מבוגרי הקיבוץ בלבד, או של הילדים שלהוריהם היו קשרים עם המבוגרים בלבד.
סלסלטור
בקיבוץ בו גדלתי היה אינסטלאטור שקראו לו דור. מה אומר ומה אגיד, דור זה, היה הכול חוץ מלהיות אינסטלאטור, הבן אדם היה בעל מוסר עבודה נמוך מים המלח, בעל שתי ידיים שמאליות ומוח של ציפור. היו שמועות שבזמן ארוחת הצהריים, הוא היה מרים את הפלאפון שלו ואומר לעצמו בקול רם על מנת שכולם ישמעו "שיש פיצוץ והוא חייב לזוז".