מאיר הגיע אלינו לפני כחצי שנה, לא היה בו משהו מיוחד. קומתו הייתה צנועה מכנסיו היו די מרושלים ודיבורו היה איך לומר זאת מהוסס. אבל מה, הוא היה בחור טוב שעד מהרה כבש את לב כול הבריות ותמיד אבל תמיד היה מברך את החברים וגם את אלו שלא בברכת שלום ובוקר טוב. עד מהרה שובץ מאיר בענף המזון ובעוד כל חבריו עובדים בשדה ונוהגים על טרקטורים הוא עמד ליד פינת הקילוף עם סיר מלא בתפוחי אדמה. כאשר היו חוזרים כולם למגורים בתום יום העבודה החלו הסיפורים על ההוא שדרס צינורות והזה שלא הצליח לעשות רוורס, כאשר הגיע תורו של מאיר הוא היה אומר שאין לו מה לספר ושהוא לא הגיע לקצה העולם בשביל לקלף תפוחי אדמה. חבריו היו צוחקים עליו שהוא שוב פעם שכח גם את הבצל. החברים של מאיר החליטו שככה זה לא יכול להימשך וכבר למחרת הם ארגנו למאיר ישיבה עם מנהל גידולי השדה. בתום הישיבה הוחלט שהחל ממחר בבוקר מאיר מצטרף לחבריו בשדה. בלילה, מאיר לא הצליח לעצום עין, הוא היה נסער ונרגש ועצם המחשבה לעלות על טרקטור עשתה לו נעים. בבוקר הוא לבש את מכנסי העבודה הכחולים, נעל את הנעליים הגבוהות ולבש את כובע הבוקרים הלבן שנתן לו במתנה רן. הטרקטור חנה לו בצל, הוא היה ירוק ומבהיק ומלא אגלי טל של בוקר. מאיר פתח את הדלת וישב על כיסא הנהג לראשונה בחייו. רן ביקש ממנו שיניע את הטרקטור בעוד הוא בשירותים. מאיר עמד לסובב את המפתח בסוויץ` כשפתאום הוא הרגיש מין תנודה מוזרה במכנסיו. הייתה לו זקפה. הוא הסתכל ימינה ושמאלה, לא היה אף אחד. הוא ניסה לחשוב מחשבות על זקנות או על הטבחית הרוסייה שעבדה איתו אבל לא עזר כלום. הוא ירד מהטרקטור בהיסוס מה וראה זה פלא הזקפה נעלמה כלא הייתה. רן בינתיים חזר מהשירותים, התיישב בכסא הנהג וביקש ממאיר להחזיק חזק, כי הוא מתכוון לנסוע מהר. תך כדי העבודה בשדה , ביקש רן ממאיר שיחליף אותו רגע בנהיגה כי הוא צריך להשתין, מאיר התרגש. זאת הייתה הפעם הראשונה שהוא באמת נהג בטרקטור ולא סתם סובב את המפתח בסוויץ`. הוא התיישב על הכיסא, החזיק בהגה ושוב חש תנודה מוזרה במכנסיו. הייתה לו זקפה מטורפת. היא הייתה כול כך מטורפת עד שכמעט ונגעה בגג. הוא ניסה לחשוב מחשבות שליליות כמו שלימדה אותו שמחה הגננת אבל שום דבר לא עזר. הזקפה עמדה לה במלוא הדרה וחייכה לעברו. בזווית העין ראה מאיר את רן מתקרב לעברו, הוא טיפס על הטרקטור חייך אל מאיר וזרק לעברו "אז מה מאירק`ה, אני רואה שהטרקטור עושה לך את זה" בעודו מסתכל על הרגל השלישית שבצבצה לה ממכנסיו של מאיר. "אממ, תשמע זה יום חם ובכלל זה לא קשור.." גמגם לעברו מאיר והתיישב במהירות על כנף הטרקטור. רק קם מאיר ממושב הנהג והזקפה נעלמה לה כלא הייתה. כשהסתיים יום העבודה נכנס מאיר לחדרו. הוא היה מפורק, עייף ומלוכלך עד בקושי היה מסוגל להריח את עצמו. כל הדברים האלה ממש לא עניינו אותו. הוא היה מודאג מהופעת הזקפה הפתאומית כאשר ישב במושב הנהג בטרקטור. "זה בטח היה צירוף מקרים" הוא צחק לעצמו, "מה, אני עד כדי כך חולה הגה עד שזה גורם לי לזקפה? מילא בחורה יפה, גננת שווה, אפילו טבחית קצת שמנה יכולה לגרום לי ביום רע לזקפה, אבל מכונה ירוקה עם ארבעה גלגלים והגה?" צלצול השעון בחמש וחצי בבוקר העיר אותו משנתו. הוא זרק על עצמו חולצה כחולה, גרב את הגרביים, לא שכח את כובע הבוקרים הלבן ויצא מביתו. הוא הגיע לסככה של הטרקטורים. הטרקטור הירוק עמד לו שם כאילו מצפה רק לו. מאיר בדק שמן ומים, ראה שיש מספיק דלק ועלה לקבינה. הוא התיישב על הכיסא, בא לסובב את המפתח ושוב הרגיש את עצמו מזדקר. "לא נכון" הוא הפליט צעקה. הייתה לו זקפה עוד יותר מטורפת מאתמול. "זה לא יכול להיות" הוא מלמל לעצמו בייאוש. הוא היה כול כך מרוכז בעצמו עד שלא שמע את הדלת נפתחת,זה היה זאביק," הבאתי לך קפה וקצת עוגיות" הוא אמר בעודו נועץ עיניים במכנסיו של מאיר. "אני רואה שהיה לך לילה רטוב" הוא צחק ומאיר האדים כולו. במשך היום התרחק מאיר מהטרקטור כמו מאש, לא עזרו ניסיונות השכנוע של חבריו שיעלה לנהוג, הם אמרו לו שזה ממש גזעי ומגניב ואפילו קול, הם צעקו לו שלא יהיה בחורה ושהוא מפסיד את כל הכיף. מאיר הסתכל עליהם בקנאה ועצב. כעבור דקה נפל לו האסימון. "אתם אולי אוהבים לנהוג על טרקטור, אבל בחיים לא תקבלו ממנו זקפה" הוא חייך לעצמו, בדרכו חזרה לעמדת הקילוף.