ספר
הנסיכה הקסומה
היא הייתה אחת מאותן בחורות שהיית מסובב אחריהן את הראש. הייתה לה הליכה של מלכה: זקופה, בוטחת, גאה. כבר מילדות יופייה בלט למרחק. כשהייתה בגן כולם שרו עליה את "הילדה הכי יפה בגן", כשגדלה קצת והלכה לבית הספר הייתה תמיד הכי. הכי מקובלת והכי יפה ועם התעודה הכי טובה והכול היה הכי. היא לא הסתפקה בכמעט הכי. אף פעם. בצבא היא הייתה קצינה ואחרי זה הלכה לאוניברסיטה ולמדה משהו מועיל. הכי מועיל.
Tags: תל אביבה
על לוח המודעות הייתה תלויה מודעה – "כל מי שמחפש מיטה שיפנה לדוד". ביום שבת עמדתי להעביר את כל החפצים שלי לתל אביב ושמחתי על ההזדמנות שנקרתה בפני לקבל מיטה בחינם. באותו הרגע הרמתי טלפון לדוד. דוד הינו גבר כבן 53, בעל רעמת תלתלים סוררת וקסטה תמידית של פינק פלויד בכיס הימני של החולצה. דוד, וזה גילוי נאות, הינו חברי משכבר הימים.
יודע חקלאי פיקח
זהר היה מאותם אנשים שידעת שאפשר תמיד לסמוך עליהם. בתיכון היה מדריך בצופים, בצבא היה מפקד נערץ ובפקולטה לחקלאות היה זה שתמיד דאג לסיכומים. הוא היה אנרגטי ודומיננטי, אהוב ומוקף תמיד בחברים. לכאורה, לא היה במראהו ובהתנהגותו דבר שיכול להעיד על כך שזהר לא שכב עם בחורה. מעולם. הוא היה כבן 30 ועמד לקראת סיום התואר הראשון . הוא אהב חקלאות. עניין אותו מדוע משקים במים מליחים ומתי מזבלים ולמה מדשנים.
סיפור אהבה פשוט
מיקה יצאה עם עומרי קרוב ל 7 שנים. הוא היה הראשון שלה. היא תמיד סיפרה לאמא שלה שעומרי הוא הגבר של חייה. עוד מהתיכון הם היו הזוג המלכותי של השכבה. היא שתמיד הייתה יפה וחכמה והוא שהיה זקוף גו וספורטאי מצטיין. לכולם היה ברור שעומרי ילך ליחידה מובחרת וכך היה. הוא התגייס לסיירת צנחנים. מיקה העבירה את שירותה בתפקיד מודיעיני חסוי.
מעשה במברשת שיניים
זה היה יום שבת, בן וקוקו בדיוק הגיעו לעיר "קאלי" שבקולומביה אחרי נסיעה של כ 8 שעות מעיר הבירה - "בוגוטה". אני הגעתי יום קודם לכן ובאתי לקבל את פניהם בכניסה לאכסניה שלנו. כבר הייתי בקאלי לפני כן וסיכמנו שאיך שהם מגיעים נתארגן מהר ונצא לבלות קצת. מול האכסניה שלנו ממש מעבר לכביש היה קיוסק עם כמה כיסאות מפלסטיק. התיישבנו שם והזמנו כמה בירות.
בעט עמית בעט
כיתה ד' עמדה להסתיים לה. השנה הייתה 1990, בשנה זו, הקיבוץ עדיין היה קיבוץ, ברה"מ עדיין לא התפרקה והסקאדים ששלח סדאם לת"א עדיין לא הגיעו. באותם הימים, כל הקיבוץ היה כמרקחה, קבוצת הכדורגל שלנו (עד כיתה ו'), סיימה את ליגת הקיבוצים האזורית במקום הראשון וזכתה כפרס לארח למשחק "אלוף האלופים" את קיבוץ כיסופים שסיים במקום השני ואבוי היה מהתק"מ.
מתנת יום ההולדת שלי
שכבתי על הערסל וקראתי את ספרו של גבריאל גרסיה מארקס "זיכרונות מהזונות העצובות שלי". הספר מספר על איש בא בימים שרצה להעניק לעצמו מתנה לרגל יום הולדתו ה-90: ליל אהבה מטורפת עם נערה בתולה. המשכתי בקריאה כשלפתע נשמעה צעקה רמה שהוציאה אותי מריכוז. קמתי מהערסל, הסתכלתי שמאלה לכיוון שביל החול וראיתי את חואן. כבר כשהגעתי לכפר נתחבב עלי חואן זה ועד מהרה נוצרה בינינו סוג של חברות.
חסן בדג'ייב
עברתי עם האופניים ליד חדר האוכל בקיבוץ, כאשר צעקה רמה עצרה אותי: "אמיתי, עצור רגע". זה היה עידו. "שמע, אם אתה רוצה, אנחנו נוסעים ביום שבת לבלומפילד למשחק פתיחת העונה נגד בית"ר". הייתי צריך לעכל את זה. השנה הייתה 1993 ,הייתי בכיתה ז' ונסיעה לבלומפילד, מגרשה של קבוצתי האהודה הפועל ת"א, הייתה חזקתם של מבוגרי הקיבוץ בלבד, או של הילדים שלהוריהם היו קשרים עם המבוגרים בלבד.
מאיר
מאיר הגיע אלינו לפני כחצי שנה, לא היה בו משהו מיוחד. קומתו הייתה צנועה מכנסיו היו די מרושלים ודיבורו היה איך לומר זאת מהוסס. אבל מה, הוא היה בחור טוב שעד מהרה כבש את לב כול הבריות ותמיד אבל תמיד היה מברך את החברים וגם את אלו שלא בברכת שלום ובוקר טוב. עד מהרה שובץ מאיר בענף המזון ובעוד כל חבריו עובדים בשדה ונוהגים על טרקטורים הוא עמד ליד פינת הקילוף עם סיר מלא בתפוחי אדמה.