זהר היה מאותם אנשים שידעת שאפשר תמיד לסמוך עליהם. בתיכון היה מדריך בצופים, בצבא היה מפקד נערץ ובפקולטה לחקלאות היה זה שתמיד דאג לסיכומים. הוא היה אנרגטי ודומיננטי, אהוב ומוקף תמיד בחברים. לכאורה, לא היה במראהו ובהתנהגותו דבר שיכול להעיד על כך שזהר לא שכב עם בחורה. מעולם. הוא היה כבן 30 ועמד לקראת סיום התואר הראשון . הוא אהב חקלאות. עניין אותו מדוע משקים במים מליחים ומתי מזבלים ולמה מדשנים. שאלות, שלרוב האנשים שגדלו בעיר לא אומרות דבר וחצי דבר. היה ברור לו שהפקולטה היא היא המקום בשבילו. בסתר ליבו קיננה בו התקווה שאולי יכיר גם את האחת. הוא תמיד ראה אותה "כאחת", אף פעם לא היו שם שתיים. הוא ידע איך היא אמורה להראות, מה היא אוהבת לאכול ואיך יהיה הריח שלה. לפעמים באמצע שיעור פיזיקה היה חולם עליה בהקיץ. בחלומו תמיד ראה אותה עם שיער שחור פחם. הוא אהב אותן עם שיער שחור. תמיד כשהיה יוצא לפאבים עם החברים הסתכל בערגה על הבחורות. "נו, אז מה אתה אומר עליה?" "יווו, מה הייתי עושה לה" היו רק חלק מהדיבורים שהיה שומע כשהיה יוצא עם חבריו. אף אחד לא ידע שהוא בתול, זה היה הסוד שלו ורק שלו. אמא שלו אמנם חשדה, אולם היה זה חשד אימהי אינסטינקטיבי ולא מבוסס . כאשר כבר אזר עוז והתחיל לדבר עם בחורה תמיד פחד מאותו רגע אינטימי עתידי. הבחורות נראו לו כולן בעלות ניסיון וביטחון עצמי מופרז. הוא תמיד הסתכל בהן ולא ידע איך יוכל לספר להן שהוא בתול. " אולי לא כדאי לספר?" היה חושב לעצמו "אבל הן בטח ירגישו מייד" היה נעצב אל ליבו. בהתחלה המצב לא הפריע לו, היו לו דברים אחרים שעניינו אותו, אולם ככל שהשנים החלו נוקפות כך החל הוא להרגיש מעין גוש שהחל וגדל, בהתחלה בגרון ואז בסרעפת. הגוש פשוט חנק אותו והוא החל לסבול מקושי בנשימה כל אימת שהחברים שלו דיברו על בחורות. כאשר היו שואלים אותו אם יצא בסוף השבוע היה עונה בלקוניות שכן. הוא שנא את השאלות הללו וישר היה מעביר נושא- "אז מה אתם אומרים על המבחן שבוע הבא?" היה זורק כבדרך אגב. מכל החברים שהקיפו אותו יוני היה הכי קרוב אליו. יוני החל לחשוד שמשהו אינו כשורה. כל אימת שנושא הבחורות היה נזרק לאוויר הוא היה מסתכל על זהר ורואה אותו נאנק, משתנק ומחליף צבעים. בהתחלה, חשב שאולי מדובר ביד המקרה אולם לאחר מספר פעמים שראה את זהר כמעט ונחנק הוא החליט לדבר איתו. באחת ההפסקות הוא ניגש אליו ושאל אותו אם הוא בסדר. זהר ענה שכן ושאל אותו למה הוא שואל את זה. "כי תשמע, שמתי לב, אולי זה רק נראה לי, אבל כל פעם שמדברים לידך על בחורות אתה מחוויר ויש לך קוצר בנשימה". זהר הסתכל ברצפה והחל משתנק. קולו רעד והוא החל בוכה. בהתחלה היה זה בכי חרישי ולאחריו הבכי התגבר. היה זה בכי משחרר של הקלה. יוני שהכיר את זוהר עוד מימיהם המשותפים בצבא נאלם דום. מעולם לא ראה את חברו במצב כזה והסיטואציה הייתה קשה ומוזרה כאחד. "אני בתול" אמר לו זוהר. "זהו, הוצאתי את זה, אני בתולבתולבתולבתול, עכשיו בטח תספר לכולם שזהר בתול ואני אהיה בדיחת הפקולטה". "מה פתאום" אמר לו יוני, "אני אעזור לך. אני מבטיח". שבוע אחרי אותה שיחה נערכה מסיבת בית אצל אחד החברים. לזהר לא היה כל כך חשק ללכת. למחרת היה לו מבחן גדול ב"פיזיולוגיה של הצמח" והיה לו עוד הרבה חומר ללמוד. יוני לחץ עליו שיבוא "כמה בירות עוד לא הרגו אף אחד אלא אם הן של מכבי" אמר לו. המסיבה החלה בשעה 21:00 . זהר הגיע והתיישב לו בצד, הוא היה בטוח שיעביר איזו שעה בשעמום ואז יחזור לדירתו. לפתע, נגשה אליו בחורה. היא הייתה כבת 25 או 26 לערך ושיערה היה שחור פחם. הוא אף פעם לא ראה אותה קודם לכן. היא התיישבה לידו. "איזו מסיבה משעממת" אמרה והסתכלה לעברו, הוא חשב שגם ככה הערב הזה כזה מחורבן אז מה יש לו כבר להפסיד. הוא אזר אומץ ואמר לה "הוא באמת היה משעמם עד שאת הופעת". "אגב, קוראים לי יערה" היא הושיטה יד חלקה ונעימה לעברו. " אני זהר" הוא לחץ את ידה ובפעם הראשונה הביט בה וחייך. הם דיברו ודיברו ולא שמו לב שנשארו כמעט האחרונים במסיבה. פתאום הופיע יוני ואמר ליערה שהוא לוקח את זהר לכמה דקות ומיד מחזיר לה אותו. היא חייכה. "מה אתה עושה?" סינן זהר לעברו. יוני השיב לו בחיוך שישתוק. הם יצאו למרפסת. יוני הדליק סיגריה, לקח שאיפה ומצץ לאיטו. "נו, ספר מי זאת, איך קוראים לה, מאיפה?" "אמרתי לה שאני בתול" ירה זהר לעברו. "הרגשתי שזה כמו אבן שחונקת אותי, אז פשוט סיפרתי לה". "ואיך היא הגיבה?" שאל אותו יוני, "היא אמרה לי שצריך הרבה אומץ לספר דבר כזה ושהיא מאוד מעריכה את זה" קרנו עיניו של זהר. יוני סיים את הסיגריה והחל למעוך אותה למאפרה. "בוא ניכנס פנימה, ממש קר בחוץ וחוץ מזה יש מישהי שמחכה לך". הם נכנסו פנימה. החדר היה ריק. מרחוק עוד הספיק זהר לשמוע את צחוקה של יערה מהדהד לו מעבר לקיר.