אתם וודאי מכירים את זה. תמיד כשנולד תינוק יש כמה שמות על הפרק, אומרים ששמו של אדם מעיד עליו. אני מכיר לא מעט תמירים נמוכים וכמה יפות מכוערות ובכל זאת, השם של האתר שלי "המקור" לא נבחר בכדי. "המקור" מתחבר לי למקורי ומשם לאמיתי שזהו גם שמי. אני קופירייטר שמתעסק בשלל הרבדים של העשייה הקריאטיבית ובכלל זה בעיקר בכל מה שקשור לכתיבה אולם לא רק. כפי שתוכלו להתרשם באתר, היכולות שלי ורסטיליות ולכן תמצאו שם גם תסריטים לטלויזיה וגם פרסומות לרדיו, שירים,סיפורים,פרינט וכו'. כרגע אני עוסק בכתיבה ועריכת תוכן מקדם באינטרנט. כתיבת תוכן מקדמת אתרים נחשבת לאחד התחומים המתפתחים ביותר בשנים האחרונות. היכולת שלי ושל הכותבים אותם אני עורך ללכת על החבל הדק שבין מימוש היצירתיות מחד והכתיבה מכוונת המטרה מאידך מאתגרים כל יום מחדש. כל מי מכם שנכנס, ראה ואני מקווה מאוד גם התרשם, מוזמן לפנות אלי בתור עורך התוכן של חברת האינטרנט "אסטרטג" העוסקת בקידום אתרים באינטרנט ואנחנו נקדם אתכם בצורה היעילה, הטובה והמהירה ביותר. הצעות ופרויקטים בכל נושא אחר יתקבלו כמובן בברכה.
מהגרים
כולנו מהגרים בעיר הזאת
יש כאלה חדשים וכאלה ישנים
הגירה אין סופית
של ייאוש ותקווה חלומות ושאיפות
הגירה זמנית לא רצינית
כמה שנים וחוזרים
לקיבוץ,שם היה ביתי
מתגעגעים,אבל שמחים
שבת בבוקר נפגשים
קפה שחור,שתי ביצים
עלון מהבית,חדשות
מי התחתן מי התגרש
מי נפטר ומי סתם עושה בושות
מהגרים מבחירה ללא כפייה
מהגרים של עבודה ואהבה
ואפילו גם קצת אמונה
שנוכל להשתלב בפסיפס האין סופי
אהבה קצת אחרת
היינו נפגשים פעם בשבועיים
ביפו, בשעת בין ערביים
גרעינים שחורים וקרטון שתייה
זה מה שהיה לי להציע לה
בפגישה הראשונה
פגישה מאכזבת,כואבת
לחלוטין לא מספקת
למחרת היא התקשרה
אני מצטערת אמרה
בוא ניתן לזה עוד הזדמנות
אני לא מוכנה לוותר כל כך בקלות
ומאז כבר עברו השנים
ואנחנו עדיין מרגישים מאוהבים
לא כמו זוג צעיר שזה הרגע נישא
ורוצה להיכנס ישר למיטה
יותר כמו בהתעלסות ארוכה
החביתה מהטואיצ'י
ישנם ספרים שמלווים אותי הרבה אחרי שמסתיים לו העמוד האחרון ואתה מתבאס/שמח שהספר נגמר. הבאתי כמה דוגמאות ככה בקטנה על הסינרגיה בין חווית הקריאה הבדיונית למציאות היומיומית שלי.
הדשא של השכן ירוק יותר
מאיר אריאל זצ"ל הכניס הרבה מטבעות לשון לשפה שלנו. אחד הסיפורים שאני באופן אישי הכי אוהב הוא הסיפור על השכן שלו בני. מאיר התעקש לקיים את הביטוי "הדשא של השכן ירוק יותר" ולא בחל בשום אמצעי על מנת לוודא שהדשא של השכן שלו בני יהיה ירוק יותר: הוא הפסיק להשקות את הגינה שלו ובמקביל דאג להשקות את הגינה של בני בכל הזדמנות. הדשא של השכן בני תמיד היה ירוק יותר...
Tags: הומור -
דירה להזכיר
אחרי קרוב לחודשיים של חיפושים דחוסים ברחבי תל אביב ועשרות דירות מוזנחות יותר או מוזנחות פחות, סוף סוף מצאתי את הדירה שלי. האמת, אני לא בטוח שאפשר לקרא לה דירה, אולי חדרון, או בעצם ההגדרה הכי מתאימה היא- מקום שאפשר להניח בו את הראש בלי שיזרקו עליך קליפות של בוטנים. מה לא עברתי כדי להגיע לאותה חלקת אלוהים קטנה, הדירה הראשונה שבה נתקלתי הייתה ביהודה הלוי פינת החשמונאים.
שישים דקות
בא לי ללכת לפסיכולוג
כן, כן, אחד כזה שיקשיב לי
ויקבל על זה כסף
למה, לא מגיע לו?
שעות אני מדבר והוא שותק
לפעמים מהנהן לו בראש
אתה צודק,הוא זורק לעברי
מסתכל על השעון ומתכופף
כל היום חשבתי על זה, רציתי לומר לו
אולי תרפא אותי, תעשה אותי מושלם
או אולי בעצם תעשה איזה קסם
נו, אתה יודע של פסיכולוגים
היפנוזה וכאלה
תגלה לי שפנטזתי על אמא
ושכבתי עם הדודה ובכלל שאני מאומץ
השיפודיה של בוסי
אמרתי לליאור שחייבים ללכת למסעדת בוסי בשכונת התקווה. הסברתי לו שדודו בוסי בן המשפחה וסופר מוכשר בפני עצמו עשה קידום מכירות מצוין למסעדה בספריו ואני כבר לא יכול להתאפק לראות את שיחי הכבש והפרגית נצלים להם על מנגל הפחמים הקטן. עליתי עם יואב וליאור שני חברים ותיקים מהקיבוץ על מונית, חצינו את תל אביב והגענו לשכונה. במהרה מצאנו את המסעדה. בכניסה עמדה לה אישה מבוגרת שקיבלה אותנו בסבר פנים מחייך.
פגישה קייצית
איזה כייף שוב נפגשים
נזכרים צוחקים מתבגרים
בכל קיץ כבר שלוש שנים
הוא קופץ לביקור
התבגרתם הוא אומר
קצת מקריחים יותר מלאים
אין מה לעשות רואים את השנים
ואנחנו מסתכלים עליו
שחור תלתלים וגבוה
צעיר, ממש רך בשנים
ילד, היו אומרים המבוגרים
כבר שלוש שנים בכל קיץ אנחנו נפגשים
עומדים מול המצבה ונזכרים.
הברונטית
נפגשנו על המטוס
היא הייתה ברונטית
כך אני זוכר
קיוויתי שתשב לידי
בסוף התיישבה זקנה
היה לה ריח מוזר מהפה
גם כשהרימה את הרגל
היה לה ריח של טחב
היא ביקשה סליחה
אני מסריחה, אני יודעת
המוות רודף אותי
לא נותן לי מנוח
תמיד הוא נדחף
מזכיר שהוא קיים
היא הפליטה נפיחה
וצחקה בקול רם.
יואש
יואש היה ילד מתוסכל. כל הילדים והמורים ואפילו ההורים של יואש ידעו שהוא מתוסכל. הם היו רואים אותו בהפסקה גורב את הגרביים עד לברכיים ומשמיע לעצמו קולות מוזרים. "איזה ילד מוזר" הם חשבו בינם לבין עצמם. אפילו החתולים שהצטופפו להם ליד הברזייה הסתכלו על יואש וגיחכו. גם הכלבים שרבצו להם ליד פחי האשפה מחכים לשאריות של פסטראמה וגבינה צהובה גיחכו.