לפני כמה ימים קראתי כתבה שמישהי כתבה. בכתבה היא מדברת על ההישרדות היומית שלה עם משכורת של 4000 ₪. כמו רבים מחברי הקיבוצניקים גם אני התחלתי ללמוד יחסית בגיל מאוחר ולכן, לא אחת אני נתקל בחברים "עירוניים" שבגיל שלי יושבים כבר על משכורת היי-טק גבוהה בעוד אני רק לקראת סוף הלימודים ובתחילת דרכי המקצועית כקופירייטר. אני טוען שדווקא ממצב זה של נחיתות כלכלית אפשר להוציא את המיטב, כמאמר השיר הנפלא של מונטי פייטון: Always Look On The Bright Side of Life
ולמה התכוון המשורר?
אין לך כסף לאכול בחוץ? תלמד לבשל. אין דבר יותר טעים מאוכל שבישלת לעצמך או לחברים ושיצא טעים. זה הרבה יותר זול, הרבה יותר מספק וככה לילדים (בעתיד) יהיה גם אוכל של אבא ולא רק של אמא.
אין לך כסף לבקבוק וויסקי? תקנה בקבוק עראק. יש לי לא מעט חברים שמחזיקים אצלם דרך קבע מספר בקבוקי וויסקי. אז נכון לעראק אין את הסקס אפיל של הוויסקי אבל יש לו דבר אחר. נשמה. העראק הרבה יותר זול, הטעם סביר בהחלט ובנוסף לכל כפי שאמר לי סבי הטוניסאי: "העראק עוזר לכאבי שיניים ובעיות בקיבה". ומי אני שאשבור מילה של סבא?
אין לך כסף לחדר כושר? תרוץ בפארק. הריצה בפארק היא בחינם, אתה נושם אוויר ולא מזגן, רוב האנשים שתפגוש בדרך יהיו נורמאליים ולא כאלו שעשו שעווה בכל מקום אפשרי בגוף ונראים כאילו יצאו מקטלוג. חוץ מזה, על הדרך אפשר לבקר באוסישקין ז"ל וזאת לכשעצמה סיבה מספיק טובה לרוץ שם.
דווקא מתוך ההגבלות והמגבלות אפשר להביא לידי ביטוי יצירתיות ודמיון.
מי שאין לו את זה שילך לחדר כושר.