בשיחת פלוגה האחרונה דודו המ"פ הודיע לנו ששבוע הבא יוצאים לנופש באשקלון. זה היה אמור להיות הנופש הראשון אחרי כמעט שלוש שנים בצבא. הנופש היה אמור להתחיל ביום ראשון ולהסתיים ביום חמישי ביציאה שלי לחופשת השחרור המיוחלת. האמת היא שדודו נתן לי את הסכמתו "לקצר טווחים" ולצאת לחופשה כבר ביום שלישי. באותו שבוע היה אמור להתקיים המשחק הגדול של הפועל ת"א נגד צ'לסי בבלומפילד.

פארק הירקון מעולם לא נראה לי מואר יותר. שנים שחיכיתי להופעה הזאת וכשסוף סוף היא הגיעה לא התכוונתי לוותר עליה בעד שום הון שבעולם. תחנות הרדיו שידרו ספיישלים לכבוד המאורע והטירוף סביב הכרטיסים לא ידע גבול. כדי להשיג כרטיס הייתי צריך לחכות כמעט 6 שעות במשרד הכרטיסים "לאן" עד שלבסוף השגתי שלושה כרטיסים: אחד בשבילי ושניים בשביל שני אחי.

היא הייתה אחת מאותן בחורות שהיית מסובב אחריהן את הראש. הייתה לה הליכה של מלכה: זקופה, בוטחת, גאה. כבר מילדות יופייה בלט למרחק. כשהייתה בגן כולם שרו עליה את "הילדה הכי יפה בגן", כשגדלה קצת והלכה לבית הספר הייתה תמיד הכי. הכי מקובלת והכי יפה ועם התעודה הכי טובה והכול היה הכי. היא לא הסתפקה בכמעט הכי. אף פעם. בצבא היא הייתה קצינה ואחרי זה הלכה לאוניברסיטה ולמדה משהו מועיל. הכי מועיל.

יואש היה ילד מתוסכל. כל הילדים והמורים ואפילו ההורים של יואש ידעו שהוא מתוסכל. הם היו רואים אותו בהפסקה גורב את הגרביים עד לברכיים ומשמיע לעצמו קולות מוזרים. "איזה ילד מוזר" הם חשבו בינם לבין עצמם. אפילו החתולים שהצטופפו להם ליד הברזייה הסתכלו על יואש וגיחכו. גם הכלבים שרבצו להם ליד פחי האשפה מחכים לשאריות של פסטראמה וגבינה צהובה גיחכו.

אתה יושב על האסלה, רק אתה ואלוהים. אם יש לך מזל גם השגת עיתון. תמיד חשבתי שמדור הספורט של העיתון נכתב בדיוק עבור אותן 5 דקות בשירותים. אני מסתכל על הקיר, חם לי, אני קורא כתבה לא מעניינת על הקבוצה של המדינה ופתאום אני שומע מין קולות כאלו שמזמזמים לי באוזן. אני מסתכל ימינה ואז שמאלה בודק שהדלת נעולה.

שרוני אמר שיש מסיבה. אם שרוני אומר אסור להתווכח. הוא הרי היה טייס. סליחה נווט. הוא קבע תור אצל הספר. תמיד כששרוני היה מארגן מסיבה הוא היה קובע עם ניסים הספר. לניסים הייתה מספרה שכל הטייסים והנווטים הלכו אליה. היא הייתה מספרה די קטנה שישבה בדיוק על החיבור של הרחובות שיינקין ורוטשילד בתל אביב. שרוני התלבט הפעם. הוא רצה לעשות משהו מיוחד עם השיער שלו. לשרוני הייתה מסורת.

מאיר הגיע אלינו לפני כחצי שנה, לא היה בו משהו מיוחד. קומתו הייתה צנועה מכנסיו היו די מרושלים ודיבורו היה איך לומר זאת מהוסס. אבל מה, הוא היה בחור טוב שעד מהרה כבש את לב כול הבריות ותמיד אבל תמיד היה מברך את החברים וגם את אלו שלא בברכת שלום ובוקר טוב. עד מהרה שובץ מאיר בענף המזון ובעוד כל חבריו עובדים בשדה ונוהגים על טרקטורים הוא עמד ליד פינת הקילוף עם סיר מלא בתפוחי אדמה.

קאלי (קולומביה). 18:00

שכבתי על הערסל וקראתי את ספרו של גבריאל גרסיה מארקס "זיכרונות מהזונות העצובות שלי". הספר מספר על איש בא בימים שרצה להעניק לעצמו מתנה לרגל יום הולדתו ה-90: ליל אהבה מטורפת עם נערה בתולה. המשכתי בקריאה כשלפתע נשמעה צעקה רמה שהוציאה אותי מריכוז. קמתי מהערסל, הסתכלתי שמאלה לכיוון שביל החול וראיתי את חואן. כבר כשהגעתי לכפר נתחבב עלי חואן זה ועד מהרה נוצרה בינינו סוג של חברות.