הלכתי לבליינדייט. קבעתי ב 22:00 בלילה בבר שקרוב אלי. הגעתי לפתח הבר וחיכיתי בחוץ. לידי חיכתה עוד בחורה. הסתכלתי עליה והיא עלי. זאת לא הייתה הבחורה. היא בטח גם מחכה לדייט. כל העיר הזאת מחכה לדייט. כל אדם שני הוא דייטומן. סוף סוף היא הגיעה, זיהיתי אותה. הסתכלתי עליה וכפי שאומר אילן הייטנר בספרו חכמת הבייגלה: "שלוש השניות הראשונות יקבעו את המשך הערב" אז שלוש השניות הקריטיות כבר בעיצומן והבחורה מה לעשות ממש אבל ממש לא דומה להיא הזכורה לטוב מהתמונה. עכשיו נשאלת השאלה מה עושים? יש לי חבר שנסע לבליינדייט עד לערד. הוא הגיע למקום המפגש עם הבחורה וחשכו עיניו. הבחורה הייתה פשוט ענקית. כשהוא סיפר לי את זה שאלתי אותו: "תגיד, לא ראית תמונה שלה לפני זה?" הוא ענה שהפעם הזאת הוא לא ראה ושהיא נשמעה כל כך נחמדה עד שהוא החליט להיפגש בלי תמונה. בקיצור, הבן אדם החליט שאם הוא כבר נסע עד לערד לפחות שישתה איזו בירה קרה. הוא התיישב מול הבחורה בשולחן והזמין לעצמו חצי גולדסטאר. כעבור רבע שעה של שיחת נימוסין הוא הלך לשירותים וכשחזר לשולחן הוא אמר לה שהוא מאוד מצטער אבל כרגע התקשר אליו חבר מהקיבוץ והוא חייב לחזור דחוף. היא שאלה אותו מה כל כך דחוף בלעזוב אותה עכשיו והוא השיב לה בשקט שנפל קסאם בלב הקיבוץ והוא מוכרח לחזור. היא כמובן החווירה והפצירה בו לעזוב את הפאב במהירות. כאשר הוא סיפר לי את הסיפור הזה כמעט והשתנתי במכנסיים, זה ללא ספק היה התירוץ הכי מקורי ואמין ששמעתי בחיי לברוח מדייט גרוע. ברשותכם, בואו נחזור רגע לעניינינו. מאחר ואני כבר לא נמצא בקיבוץ (3 ק"מ מעזה) אלא בלב ת"א (50 מטר מהסינמטק) ושום דיבור על קסאם שנפל אינו יעיל החלטתי לנסות וליהנות מהערב. לאחר כשעה של שיחה די נחמדה וחצי גולדסטאר שנלגם במהירות נפרדנו כידידים .יצאתי מהבר והתהלכתי לי ברחובותיה הקרים של תל אביב, חייכתי לעצמי וחשבתי שאולי הפיתרון להינצל מדייט גרוע באמת טמון לו בקסאם. נרגעתי,בעוד כמה חודשים יהיה לי התירוץ המושלם להימלט מדייט גרוע בתל אביב.